ישנן קטגוריות רבות בתעשיית המזון, ביניהן גלידה קשורה קשר הדוק לחיי היומיום שלנו. כיצד תעשיית הגלידות בוחרת את הצינור המתאים להובלת חומרי גלם? מומלץ להשתמש בצינורות גומי וצינורות סיליקון העומדים באישור מגע עם מזון. בנוסף, יש צורך לבחור צינורות בעלי עמידות טובה יותר לשמן בהתאם לצרכי הייצור בפועל.
למה לא לבחור בצינור PVC?
למעשה, חברות גלידות רבות עדיין משתמשות בצינורות PVC, אך צינורות ה-PVC יהפכו קשים ושבירים לאחר עבודה בסביבה של מינוס 10 מעלות למשך תקופה; הם יהפכו רכים מאוד לאחר שטיפה במים חמים ב-60 מעלות. ; אחרי הרבה חום וקרים מתחלפים, צינור ה-PVC לא רק יאבד את המאפיינים הרכים שלו, אלא גם ישחרר חומרים פלסטיים. הצגנו את הנזק של חומרים פלסטיים במאמר הקודם. לכן, מומלץ מאוד להשתמש בצינורות גומי וצינורות סיליקון.
כיצד לבחור צינור גומי וצינור סיליקון?
ייצור הגלידה דורש מערך ציוד שלם ושטח ייצור מספיק, וגם תהליך הייצור מחולק למספר שלבים עיקריים. בעיבוד מקדים של חומרי גלם, ניתן להשתמש יותר בצינורות גומי, בעיקר לחיבור ציוד ייצור, התפקיד החשוב יותר הוא הובלת חומרים וגם ניקוי פנים הציוד.
בשלבי העיבוד בפועל של גלידה, השימוש בצינורות סיליקון הוא יותר. מכיוון שצינור הסיליקון רך במרקם ובעל דרגת כיפוף גבוהה, הוא יכול לשתף פעולה ביעילות עם התנועה הקטנה של ציוד העיבוד, בעוד שלצינור הגומי יש קשיחות טובה יותר ותכונות מכניות מעט חלשות יותר.
בנוסף, יש להזכיר כי עקב ציוד הייצור או תהליך הייצור, לאחר זמן רב של ייצור ועיבוד, צינור הסיליקון ייפגע או יקרע במידה מסוימת, כך שלוקח פרק זמן לתיקון והחלפה צינור הסיליקון כדי למנוע דליפת חומר. מומלץ להשתמש במחבר צינור מתנתק בחלק המחבר את צינור הסיליקון כדי להקל על החלפת צינור הסיליקון בעתיד.
למה לבחור בצינור עם עמידות טובה לשמן?
לחלק מהגלידות יש תכולת שמנת גבוהה, ולכן נדרש צינור בעל עמידות טובה יותר לשמן. אחרת, בגלל שהצינור שקוע בשומן ובקרע, זה יוביל לדליפה של חומרים, ויתרחשו תאונות ייצור חמורות. IIR, NBR, EPDM ו-UPE, חומרים אלו בעלי עמידות טובה לשמן ומתאימים יותר לתעשיית הגלידה.
